רמזים טעמים וביאורים אודות ברית המילה
הטעמים למצות ברית המילה
הורה לנו הרמב"ם בסוף הלכות מעילה, וז"ל,"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יקל בעיניו, ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול…
ולא יבעט האדם במצוה מפני שלא ידע טעמה, ולא יחפה דברים אשר לא כן על ה', ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול.
מעלת וחשיבות ברית המילה על פי המבואר בחז"ל ובספרים הקדושים:
גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות (נדרים לא: לב.),ואלו הן: א] ואתנה בריתי ביני וביניך (בראשית יז ב). ב] אני הנה בריתי אתך(שם ד). ג] והקימותי את בריתי ביני ובינך (שם ז).
מדוע לעשות ברית מילה?
האמונה – שירת החיים של יהודי ברית מילה היא המצווה הגדולה בתורה שציונו הבורא יתברך יהודי שאין לו ברית מילה ח"ו אין לו חלק לעולם הבא! האמונה היא סוד קיומו ונשמת אפו של יהודי. כאויר לנשימה,שבלעדיו אין לשום חי אפשרות קיום עלי אדמות, כן היא האמונה ליהודי המאמין.
הקשר בין מצות ברית המילה עם גאולת עם ישראל!
"אמר ר' יודן: "אם מקיימים בניך את המילה הם נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסים לארץ" (בראשית רבה פרק מ"ו). ברוך השם בתקופה זו של מלחמה קשה כנגד עם ישראל, תורתנו הקדושה וארץ הקודש, אנו עדים לתופעה מדהימה, של יותר ויותר יהודים מכל רחבי העולם פונים אלינו בבקשה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. מאמצים כבירים השקיע השילטון הקומוניסטי…
פרשת תרומה פרק כה ב
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ופירש רש"י, לי לשמי, ופירש ר' שאול בראך על פי מה שהביא בבעל הטורים תיבת תרומה, תורה מ', שניתנה לארבעים יום, ויש לומר בהקדים למה אמר מאת כל איש. הלא לתרומת המשכן נדבו גם נשים וקבלו מהם, כדכתיב (שמות לד) ויבאו האנשים על הנשים. יש לומר דרמז למה דאיתא במדרש תנחומא (משפטים ה') שעקילס בן אחותו של אנדריאנוס השיב לדודו, שאמר לו היה לך ללמוד תורה, ולא לימול את עצמך, אמר לו מי שאינו נימול אינו מבין התורה, וידוע שעל ידי המילה נחקק שמו יתברך באבר הזה…
פרשת
נח
"תמים": זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם, אדם הראשון נברא מהול, ושת בנו נולד מהול, דכתיב (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו. נח נולד מהול, דכתיב תמים היה בדורותיו. יעקב נולד מהול, דכתיב (שם כה) ויעקב איש תם. ויוסף נולד מהול, דכתיב (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף. שהיה דומה לאביו. משה נולד מהול, שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא. ואיוב נולד מהול, דכתיב (איוב א) איש תם וישר. (תנחומא פרק ה')
פרשת בראשית פרק א א
בראשית ברא אלהים. ברית אש,.אמר רבי אלעזר, אבא רזא דברית אמאי שוי ערלה במאנא דעפרא,.אמר ליה ברי יומא חדא שאילנא לאליהו, ואמינא ליה, ערלה אמאי תקינו לה מאנא בעפרא, אמר לי ערלה, ודאי איהו בת זוגיה דנחש הקדמוני דגרים מיתה לאדם ולכל בריין, ובגיניה מתקנין מאנא דעפרא, וההוא עפרא מזונא לההוא דאתמר ביה, ונחש עפר לחמו. ובדא אתפרש מבר נש: (זוהר חדש דף צב עמוד א')
פרשת קדושים פרק י"ט כ"ג
כל עץ מאכל וערלתם ערלתו. ר' זעירא אומר, חמש ערלות בעולם, ארבע באדם ואחת באילן וכו', אחת באילן שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו: (פרקי דרבי אליעזר פכ"ט) וערלתם ערלתו. ערלה בכל מקום מאוסה, ערלה שהכנענים נתגנו בה שנאמר (ירמיה ט' כ"ה) כי כל הגוים ערלים (וכאן הוא אומר וערלתם ותרחקו) עיקר ערלה מאוס: (לקח טוב) ערלתו את פריו. מנין למילה שבאותו מקום…
פרשת פקודי (ל"ח כ"ב)
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה. וכתב התפארת שלמה: דענין המשכן וכליו היא דוגמת ציור בנין האדם ותכונתו בכל אבריו…
פרשת ויקהל
גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות בתורה, ולפיכך לא לחנם מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד, וכעניין שאמרו על הפסוק (זכריה
י"ד) מה המכות האלה בין ידיך, אשר הוכתי בית מאהבי. שגרמו לה ליאהב לאבי שבשמים… מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני…והמצוה קיימת ואינה מקבלת הביטול בשהיא קיום העולם באמת. (לשון היעב"ץ), וכן רואים היום, שאף אלו שלדאבונינו נתרחקו מדרך אבותינו, מחזיקים במצוה זו שאינה מקבלת הביטול. וגם אצל אחינו בני ישראל ממדינות חבר העמים, נערים וזקנים, שמושרש בנשמתם ומתעוררים בתשוקה, לבא להחתם באות ברית קודש, והכל בזכות מסירות נפשם של האבות הקדושים…
פרשת כי תשא ל"א-י"ז
ר' אליעזר אומר, לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, דבר שהברית כרותה לו ואיזו זו מילה. והביאור שכשעושה המילה לא נקרא מחלל שבת, כי נכרת במילה ברית על השראת השכינה בישראל שהשבת מורה עליו. ויש שפירשו, שהכוונה שהרי עובד כוכבים ששמר את השבת עד שלא מל חייב מיתה, וזה הפירוש שכדי לעשות את השבת צריכים לקיים מקודם מצות מילה. ויש שפירשו, שהשבת ומילה אינם בטלים מישראל לעולם, וזה הפי' לדרתם ברית עולם, שהשבת כמו המילה ברית עולם…
פרשת תצוה בפרק כ"ז פסוק ח'
ואתה תצוה וכו' הביא המדרש תנחומא: ילמדנו רבנו, קטן לכמה נמול? כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה! מה טעם, כשם שנמול יצחק אבינו. בביאור הדבר: הרי הדבר ידוע שהמילה ליום השמיני, בפסוק ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, (בראשית פרק י"ז פסוק י"ב) ופירשו המפרשים, שכוונת השאלה, לגבי תינוק שנולד בחודש השביעי, והשאלה אם צריך להמתין עד החודש התשיעי ועוד שמונה ימים, או שצריך למולו ביום השביעי ללידתו, ועל זה התשובה, ביום השמיני ללידתו כשם שנימול יצחק, שגם הוא נולד בחודש השביעי, והברית היה ביום השמיני. עוד פירשו…
פרשת תזריע פרק י"ב ב'
אשה כי תזריע. ההא הוא דכתיב (קהלת יא) תן חלק לשבעה וגם לשמנה. תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי נדה, וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה, אמר הקדוש ברוך הוא, אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמנה ימים, הוי וביום השמיני ימול בשר ערלתו. (ויקרא רבה פרשה יד) תן חלק לשבעה וגם לשמונה. (קהלת רבה פרשה י"א פסקה ב) ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר תן חלק לשבעה, אלו שבעת ימי שבת, כמו דאת אמר (מלכים א' י"ח) ויהי בשביעית ביום השבת, וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה, דכתיב (שם) וישם פניו בין ברכיו וגו'. ולמה בין ברכיו, אלא אמר לפני הקב"ה רבש"ע אפי' אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות הללו שבת ומילה, כדאי שתרחם עליהם … ר' עזריה אומר תן חלק לשבעה, זה דור שמל משה לשבעה, וגם לשמונה זה דור שמל יהושע לשמונה, דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו'. מול את בני ישראל שנית, מכלל שמלן בראשונה, ויעש לו יהושע, שעשו אותה גבעה בערלות …ר' הונא אמר…
פרשת שמיני פרק ט' ד'
א"ר יצחק נאמר במילה עבודה, ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות-דמים, אף עבודה האמורה במילה-דמים, למה זרע יעבדנו, כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקב"ה כקרבנות, לפיכך נגלה הקב"ה על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות, שנא' (ויקרא ט) שור ואיל לשלמים לזבח וגו' כי היום ה' נראה אליכם. (מדרש תנחומא וירא פרק ו) ר' יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, רבי לוי פתח…
פרשת צו
…ולא עוד אלא שכל ישראל נימולים באין בג"ע, כי הקב"ה שם שמו בישראל כדי שיכנסו בגן עדן, ומה השם והחותם ששם בהם הוא שדי הש' שם באף והד' ביד והיו"ד במילה, ולפיכך בעת שישראל הולך לבית עולמו יש מלאך ממונה בג"ע שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול, ומביאו בג"ע, ושאינן נמולין, אע"פ ששני אותיות יש בהן מן השם שהוא שדי, שיש בהם הש' מן האף, והד' מן היד, ולא יש בהם היו"ד מן שדי, הוא לשון שד, כלומר שהשד מוליך אותו לגיהנם, וישראל שהוא מהול ועובד ע"ג הולך ליכנס לגן עדן והקב"ה מצוה למלאך ומושך ערלתו ועושה ערלתו כמו שלא היה מהול מעולם, ושלא יבא בג"ע אלא בגיהנם ודבר גדול ברית מילה וחביבה לפני הקב"ה וכל בריות העולם בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש כלן מפחדים מישראל שהוא מהול.(מדרש תנחומא צו פרק יד)
פרשת ויקרא פרק א' ב'
מצות סנדקאות הוא מצוה גדולה במאוד. במדרש שוחר טוב, החזק מגן וצינה, אמר דוד להקב"ה, במה שאתה עושה לי אני משבחך בכל אברי אשר בי, בראש אני מניח תפילין, בשערי לא תקיפו, בירכי אני עושה סנדקות לילדים הנימולים, וצריך לחפש אחר יהודי כשר לעשותו סנדק, דהוא הבעל ברית, הסנדק נקרא אחד מבעלי הברית כדי שיבא אליהו ז"ל, וישב על הקתדרא כסא מכוסה במעיל אצל בעל ברית. וצריך לחזור גם כן אחר אדם כשר למול, כדאיתא במדרש המול ימול, יבא טהור ויטפל עם הטהור, ולא יקח מוהל באהבת אדם, רק אומן ומוחזק לכך. והחסיד מהר"י סג"ל כשנעשה הוא בעל ברית, סנדק היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להחזיק התינוק בטהרה לברית, ואמר גדול מצות בעל ברית ממצות המוהל, מפני שרגליו דומה למזבח כאילו מקטיר קטורת לשמים. ומאותו טעם כתב רבינו פרץ ז"ל, מה שאין כופלין לתת בניו לבעל ברית אחד פעמים ושלש, רק לכל בן בורר בעל ברית סנדק אחר, משום דאתמר פרק שני דיומא (כו, א), כהן שהקטיר קטורת פעם אחת לא שינה עוד לעולם, לחזור ולהקטיר קטורת מפני שהקטורת היה מעשיר, דכתיב ישימו קטורה באפך, וסמיך ליה ברך ה' חילו, לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר, הכי נמי לא שנא. ומטעם זה דגדול בעל ברית יותר ממוהל, אמר מהר"י סג"ל…
פרשת בהר (ישעיה נח)
כי תראה ערום וכסיתו. רב אדא בר אהבה ורב ורבי יוחנן, חד אמר מדקדקין לבדוק אם העני שבא לבקש בגדים ללבוש באמת צריך לבגדים בכסות, ואין מדקדקין בחיי נפש אוכל, שכל מי שמבקש אוכל נותנים לו מיד וחכמים אומרים אף בכסות אינן מדקדקין, מפני בריתו של אברהם אבינו, להיות גומלי חסדים בלי לדקדק כל כך(מדרש רבה ויקרא פרשה לד פסקה יד) === פרק כ"ה מ"ב-נ"ה- כי עבדי הם… כי לי בני ישראל עבדים… בטעמי המצוות לר"מ ריקנטי הביא טעם לברית מילה, וזה לשונו, טעם מצוה זו, כי הבדיל ה' את ישראל לחלקו, וחתמם באות ברית קדש להכיר שהם עבדיו. וכמו שהם מובדלין בנפשותם
פרשת אמור פרק כ"ב כ"ו
והיה שבעת ימים תחת אמו. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל למלך שנכנס למדינה, וגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן, לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא המלכה תחלה והיא משפרת ומיפה את המתנה שמביאים למלך וכמו כן השבת נותנת כח, ותוספת קדושה, לתינוק הנולד, כך אמר הקדוש ברוך הוא, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שנקראת שבת המלכה, שהרי אין ז' ימים בלא שבת ביניהם, ואין מילה בלא שבת, הדא הוא דכתיב, ומיום השמיני והלאה ירצה: (ויקרא רבה פרשה כ"ז -תנחומא) הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"ב הביא בשם התרומת הדשן, וזה לשונו עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא ג"כ סעודת מצוה. וכתב הט"ז…
פרשת אחרי פרק ט"ז' פסוק ג'
בזאת יבא אהרן. זה שאמר הכתוב (משלי כד) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר, אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצות. (שם ו) עינים רמות, (דברים ו) והיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר, ולמדתם אותם את בניכם. ידים שופכות דם נקי, (שם) וקשרתם לאות על ידך. לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכים, ויש בזה ב' פירושים, אם הכוונה על המוהל או על הסנדק. יפיח כזבים עד חמס, (ישעיה מג) ואתם עדי נאום ה'. ומשלח מדנים בין אחים (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו. (ויקרא רבה פרשה כא ה) ר' יודן פתר קריא בכהן גדול, בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו, בזכות התורה, (דברים ד) וזאת התורה. בזכות מילה (ישעיה נט) זאת בריתי…
פרשת מצורע פרק י"ד' ב'
זאת תהיה תורת המצרע. ופירש התפארת שלמה בפרשת תזריע על הפסוקים אשה כי תזריע וגו' וביום השמיני ימול בשר ערלתו. יש לדייק למה הוצרך לומר אשה כי תזריע, הלא יספיק לומר כי תלד זכר. גם סמיכת הענין וביום השמיני ימול, לכאן בפרשת תזריע, כי אין זה מקומו רק בפרשת מילה הי' לו לכתוב,… אכן יבואר על פי דבריהם זכרונם לברכה על הפסוק (איוב מא, ג) מי הקדימני ואשלם. אמר הקדוש ברוך הוא, שמא עשית מזוזה עד שלא נתתי לך בית, וכלום עשית ציצית עד שלא נתתי לך בגד וקיימת מצות מילה עד שלא נתתי לך בן זכר וכו' עיין שם במדרש. ולכאורה יש להבין הלא אם לא היו לו הדברים האלה הנה לא נתחייב כלל בהמצות הללו, כי אם לא הי' לו בית איך יכול לעשות מזוזה, וכן בציצית אם אין לו בגד איך יעשה ציצית, וכן במילה וכדומה. אך הכוונה בזה …
פרשת בהעלותך פרק ח' ב'
בהעלותך את הנרות… יאירו שבעת הנרות. מובא במדרש על הפסוק, תן חלק לשבעה וגם לשמונה. תן חלק לשבעה, אלו שבעה קני המנורה, וגם לשמונה, אלו שמונה ימי מילה. וביאר בעוללות אפרים, ששבעה קני המנורה מרמז על שבעה מיני חכמות הכלולים בנר מצוה ותורה אור. וכמו שכתוב חכמות נשים בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה (משלי ט א) …והמילה היא סיבה למילה הפנימית והיינו ערלת הלב משכן השגת החכמה, וכמו שכתוב ולבי ראה הרבה. וזה פירוש הפסוק, וזה מעשה המנורה, מקשה היא, שהשגת שבעה חכמות הרמוזים בשבעה קני המנורה, הם קשי ההשגה עד ירכה, פירוש, עד בואו לידי המילה הרמוזה בירך, ורק אחר שנימול בא לידי הבנה בחכמה:
פרשת נשא פרק ז' מ"ח – (איוב מא)
ביום השביעי. מי הקדימני ואשלם וגו'. אמר ר' תנחום ב"ר אבא, מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים, מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים, מי שאין לו בית ועושה מזוזה, מי שאין לו טלית ועושה ציצית, מי שאין לו בנים ומוהל והיינו שמל אחרים בחינם או שנותן שכר למוהל למול אחרים בחינם, ועושה ספרים ומשאילן לאחרים אמר הקדוש ברוך הוא, זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן, צריך אני לשלם ליתן לו ממון, ובנים, שיהיו קוראים בספרים הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה למה שאיני חסר דבר שהעולם ומלואו שלי הוא לכך נאמר (שם) תחת כל השמים לי הוא. ופירושו שמי שמשתדל בענין המילה לזכות יהודים במצוה זו, זוכה לבנים ויוכל למולם. (במדבר רבה פרשה י"ד)
פרשת במדבר פרק א' א'-ב'
וידבר ה' אל משה במדבר סיני.. שאו את ראש..למשפחותם לבית אבותם… מובא בילקוט שמעוני (במדבר רמז תרפד) בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקדוש ברוך הוא, אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה אחד המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואחר כך וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן, גן נעול אחותי כלה וגו'
פרשת בחקותי פרק כ"ו ג'
אם בחקתי תלכו… או יאמר על דרך אומרם במסכת שבת האי מאן דאתיליד במזל מאדים אושיד דמא יהיה שופך דמים, אמר רבי אשי או אומנא או גנבא או טבחא או מוהלא, עד כאן, והוא אומרו וזה פירוש הפסוק אם בחקותי תלכו. שהם חוקות השמים שהם המזלות, ואת מצותי תשמרו שהם שחיטה מילה, בזה אתם עושים מה שמראה במזלות בדבר מצוה, והוא אומרו ועשיתם אותם: (אור החיים) אם בחקתי תלכו. ופירש ר' ישראל ממודז'יץ על פי המדרש (תנחומא לך לך אות כ') שחק זה מילה. ואז…
פרשת בלק פרק כ"ג ט'
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו וגו'. בלעם התחיל בשבח סיפור מעלתם, כי מראש צורים אראנו. שאני רואה מעלת ישראל מצד המילה שנרמזה בצור זה, כדאמר עשה לך חרבות צורים. ומגבעות אשורנו. היינו גבעת הערלות, כמו שכתוב (יהושע ג) וימל יהושע את בני ישראל אל גבעת הערלות. ואולי חשב בלעם לקללם מצד שראה באצטגינות, כי רעה נגד פניהם. כמו שראה פרעה, והוא סימן דם והריגה, ואחר כך ראה, שהקדוש ברוך הוא הפך הדם לדם מילה, לכך אמר, הן עם לבדד ישכון וגומר. שהמילה היא סימן ירושה לכל איש מישראל שלא יתערב בין הגוים, זהו שאמר, מי מנה עפר יעקב. רמז למילה: (עוללות אפרים).
פרשת חקת פרק יט ב'
זאת חקת התורה, אשר צוה ה' לאמר. והקשו המפרשים למה כתוב חקת התורה ולא חקת הפרה, ויש לפרש על פי המבואר במדרש (שמות רבה לח ועוד הרבה מקומות) ש-זאת מרמז על ברית מילה, בזאת יבא אהרן אל הקודש. וכמו כן כאן, שמרמז על ברית מילה, ו-חקת. הרמז, בחקיקה, שצורת לימוד התורה צריכה להיות שתהיה התורה חקוקה בו, כמו שהמילה חקוקה באדם, והכוונה שצורת הלימוד צריכה להיות בחזרה ובשינון הרבה פעמים עד שיחקק בלבו ולא ישכח לעד, כסימן החקוק על לוח שנשאר לעולם, וכן נאמר שאיסור שכחת התורה היא עד שישב ויסירם מלבו:
פרשת קרח פרק ט"ז ג'
כי כל העדה כלם קדושים. יש לפרש, שקרח ערער על המילה, וראייה לדבר ממה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא קרח) שקרח שאל, טלית שכולה תכלת חייב בציצית או לא וכו', וכן בית מלא ספרים אם חייב במזוזה וכו', והיה כל זה מעין מחלוקתו לומר כי כל העדה כלם קדושים וגו'. ומדוע תתנשאו וגו'. לומר שבזמן שעצמות הענין כולו קדוש, אינו צריך לקדושת חלק אחד ביתר שאת על שאר החלקים, כך ישראל שכל גופם קדוש, שנאמר (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אם כן למה יצטרכו לאות ברית קודש… כי כל העדה כלם קדושים וגו' הזכיר הקדושה מן הטעם שנתבאר, כי בדרך כלל היה חולק על כל דבר ראשיי, הפוטר את הכלל ומשתרר עליו, והכל היה מעין מחלוקתו וזה שכתוב שחלק על פרשת ציצית, כי שם נאמר (במדבר ט"ו) והייתם קדושים וגו'. ולפיכך נידונו בירידת שאול חיים, לפי שחלקו על המילה, שנאמר בה ואומר לך בדמיך חיי. גם לפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג) שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, והם לא חפצו במורא מלכות, ואמרו כי כל העדה כולם קדושים וגו'. ומדוע תתנשאו וגו'. ולכן ירדו המה חיים שאול, מדה כנגד מדה.
פרשת שלח פרק י"ג ט"ז
ויקרא משה להושע בו נון יהושע. התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים. (סוטה לד:) ופירש בעוללות אפרים על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים לא:) גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים, שידוע שהנגעים באים על לשון הרע, והמילה היא סיבה לתיקון ערלת הפה, וכשהוא נימול מערלת פיו שלא ידבר לשון הרע, אז ממילא ניצול מן הנגעים, נמצא שהמילה דוחה את הנגעים שלא יבאו עליו, והנה ידוע שיהושע מל את בני ישראל, ולפי שהיה שלם במצות המילה, על כן זכה להנצל מן הלשון הרע שסיפרו המרגלים על ארץ ישראל. והוסיף ששם "יה" הוא השם של המילה, כי הנעלם מן תיבת מילה הוא "יה" וכן משמע ממה שנאמר בעמלק שעיקר המלחמה בעמלק, היה על שבזה את המילה, שחתך המילות וזרקם כלפי מעלה, ונאמר שם כי יד על כס יה. ולכן התפלל משה על יהושע בזכות שם "יה" שהיא שם של המילה ושהוא שלם במצווה זו ינצל מעצת המרגלים: ועוד יש לפרש…
פרשת דברים פרק א' א'
מול. ב' במסורה. מול סוף. ואידך, (יהושע ה, ב) מול את בני ישראל שנית. ה' דברים נאמרו בקנה אין מוהלין בו ואין חותכין בו בשר ואין שוחטין בו וכו', כדאיתא במסכת חולין (טז, ב). וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע, עשה לך חרבות צורים. ואל תמול בקנה הגדל בסוף, פירוש באגם, וזהו מול סוף תמול את בני ישראל: (בעל הטורים) וכן יש לפרש שזה חלק מתוכחת משה רבינו לבני ישראל, (יבמות עב.) על שלא מלו במדבר, ואפילו שהיה להם סיבה שלא נשבה רוח צפונית, מכל מקום הם גרמו לכך על ידי חטאם:
פרשת מסעי פרק ל"ג ב'
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. ילמדנו רבינו מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו הנרדף מן הגייס ומן הלסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכן אנו מוצאין בדוד, כשבקש שאול להרגו, ברח ונמלט…..ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת דכתיב (ויקרא יח) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם, וכתיב במילה, (שם יב) וביום השמיני ימול וגו'. ימול ואפי' בשבת, והלא דברים קל וחומר, ומה מילה שהוא אחד מרמ"ח איברים שבאדם, דוחה את השבת, כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה: (תנחומא)
פרשת מטות פרק ל' ב'
זה הדבר אשר צוה ה'……לא יחל דברו. ויש לפרש למה נקט הלשון זה הדבר. בעניין שמירת הפה, ויש לפרש על פי המדרש (במדבר פרשה יב) ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. מהו זה הדבר, על המילה, אמר להם כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע אשר צוה ה' לעשות לאברהם וגו', שכשנאמר זה הדבר מרמז על המילה, ולכן כאן בפרשת הנדרים, שמדבר על קדושת הפה, נאמר בלשון זה הדבר. וכן מובא בזוהר (תיקוני זוהר דף קה:) ש-מילה גימטריא פה. וכן יש לרמז לפי הפסוק (תהלים קמ"ט) רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם. שדרשו על סכין המילה, וכן לרמז בלשון חכמינו זכרונם לברכה, (מועד קטן י"ח.) ברית כרותה לשפתים. הרי שיש קשר בין המילה ללשון:
פרשת פנחס פרק כ"ה י"א
בקנאו את קנאתי בתוכם. וכך היו ישראל נהוגים למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים נמנעה מהם ברית מילה ועמד אליהו זכור לטוב, וקנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, ועמד אליהו והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו הקדוש ברוך הוא, אליהו טוב אתה מאבותיך, ברח, עשו בקש להרוג את יעקב וברח מלפניו שנ' ויברח יעקב פרעה בקש להרוג את משה וברח ונמלט מלפניו שנ' וישמע פרעה את הדבר הזה שאול בקש להרוג את דוד וברח מלפניו ונמלט שנ' אם אין אתה ממלט את נפשך וכתיב אחר אומ' ודוד ברח וימלט למד שכל הבורח נמלט, ועמד אליהו זכרונו לברכה, וברח לו להר חורב שנאמר, ויקם ויאכל וישתה. ושם נגלה לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו מה לך פה אליהו, (היה לו שיאמר לפניו רבונו של עולם, הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך, הוא לא עשה כן אלא אמר קנא קנאתי וגו'. התחיל הקדוש ברוך הוא לדבר עמו דברים של תנחומים, אמר …
פרשת שופטים פרק י"ח ג'
תמים תהיה עם יי אלהיך. כדי להיות עם ה' צריך מקודם להיות שלם- נימול, כן הביא הזוהר הקדוש (פרשת שלח)…ואמר רב מתיבתא, בכל אתר דכתיב תמים, דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית, אצל נח נאמר, תמים היה בדורותיו. ובגין דנטר ברית, אקרי תמים בדורותיו, מה דלא הוו כלהו הכי, דאינון מחבלן ארחייהו, ועל דא כתיב את האלהים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה, אלא כל מאן דנטיר ברית קדישא אזדווגת מתקשרת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך (דברים יח) תמים תהיה עם יי אלהיך. תמים תהיה, ולבתר, עם יי אלהיך, בזווגא חדא בקשר אחד דכיון דנטיר ברית דא, עם יי להוי ולא אתפרש מניה: (זוהר פרשת שלח) ===פרק כ' ח'- מי האיש הירא ורך הלבב. ופירשו חכמינו זכרונם לברכה, (סוטה מג:) הסח בין תפילין של ראש לתפילין של יד, עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה.
פרשת ראה פרק יא כ"ו
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה…את הברכה אשר תשמעון…והקללה אם לא תשמעו. בברכה לא הזכיר לשון אם המורה על התנאי, לפי שהברכה תבא בהכרח לפי שעל הרוב כל איש מישראל נימול מנעוריו וכבר ברית כרותה לישראל שזכות המילה לא ימוש ואין כח בשום חטא לבטלו כמו שכתוב במדרש כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם מה לידידי בביתי אמר לו בניך חטאו וגלו… אמר לו היה לך לזכור ברית מילה, אמר לו חייך כפרו ובשר קדש יעברו מעליך. הרי בבירור שאף על פי שאמר לו כבר שעברו על כל התורה מכל מקום היה לו פתחון פה לומר היה לך לזכור זכות המילה, והיינו לפי שיש בה ברית מלח עולם שזכותה לא ימוש, ומטעם זה נקראת ברית: (עוללות אפרים)
פרשת עקב פרק ז' י"ג – ואהבך וברכך והרבך וגו' למה הוא מקיש פרי הבטן לפרי האדמה, אמר הקדוש ברוך הוא מה פרי אדמתך סיגים אף פרי בטנך סיגים, דבר אחר מה פרי אדמתך אין בהם לא חטא ולא עון אף פרי בטנך לא יהא בהן לא חטא ולא עון, דבר אחר מה פרי אדמתך צריכים עישור כדי שיהיה מתוקן אף פרי בטנך צריכים עישור כדי שיהא מתוקן , וזו המילה: (מדרש רבה פרשה ג) קשה דלמד מצות מילה מההיקש למעשר, והלא יש פסוקים ולימודים מפורשים על זה. ויש לומר …
פרשת ואתחנן פרק ד ל"א
כי אל רחום יי אלהיך. סופי תיבות מילה, ויש לפרש על פי הזוהר (ח"ב רנ"ה) גדולה מילה שבזכותה הקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על ישראל. וכן כתב השל"ה, ישנם מלאכים הממונים על דם הברית להכניסו בהיכל מיוחד וכשדינים בעולם, הקדוש ברוך הוא מסתכל בדם ומתמלא רחמים: ===פרק ד' ל"ד – לקחת לו גוי מקרב גוי. ר' אלעזר פתר קריא ביוצאי מצרים. כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו קשה ללקטה, כך כשהיו ישראל במצרים היו קשין ליגאל, הדא הוא דכתיב …
פרשת וילך פרק לא יד'
הן קרבו ימיך למות. אמרו רבותינו מעשה היה בימי רבי שמעון בן חלפתא, שהלך לברית מילה, וסעד שם אביו של תינוק, והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים, אמר להן מן היין הזה אני מיישן ממנו אני משקה לכם ביום חתונתו לשמחתו של בני, היו סועדין עד חצי הלילה, רבי שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו, יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך, וראה אותו משונה, אמר ליה מי אתה, אמר ליה שלוחו של מקום, אמר ליה ומפני מה אתה משונה, אמר ליה אני משיחתן של בריות, שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות, ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות, אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני, והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום, אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט, פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים, שנאמר (משלי י) יראת ה' תוסיף ימים…. תדע לך כך היה צריך לומר למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים, מניין ממה שקרינו בענין (דברים לא) הן קרבו ימיך למות: (מדרש רבה פרשה ט).
פרשת נצבים פרק ל' י"ב
מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. פקודא דברית מילה מצות ברית המילה בגזירו דערלה ופריעה בהסרת הערלה והפריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים כמו שמסלק מהמקום כל הקליפות החיצונות, ותקין ביה אתר לשרייא ביה שכינתא תמן ומכין מקום להשראת השכינה, דאיהו אות ברית מילה וזהו האות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כן הקדוש ברוך הוא, כד נשמתיה סליקת לעילא כשנשמתו עולה למעלה הדא הוא דכתיב וכמו שכתוב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה. קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו את כל מלאכי החבלה והמקטרגים שלא יקרבו אליו, בגין דשמא דיי שרייא עליה כיון ששם ה' שורה עליו, דתשכח ליה באלין תיבין ומרומז במילים אלו מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה. רישי תיבין מילה וסופי תיבין הוי', בשמיה סליק לעילא נשמתיה בשם ה' עולה הנשמה למעלה: (תיקוני זוהר תקונא שבעין) מי יעלה לנו השמימה. רישי אתוון תיבות מילה, וסופי אתוון תיבות הוי'.
פרשת כי תבא פרק כו ט"ז
ושמרת ועשית אותם. ופירש רש"י בת קול מברכתו הבאת בכורים היום, תשנה תחזור לשנה הבאה. ופירוש שהברכה היא כדוגמת, שכר מצוה, מצוה. והיינו שכשם שזכית לקיים את המצוה בשנה זו, כן תזכה להמשיך ולקיים את המצוה גם לשנה הבאה, ויש לפרש על פי מה שביאר האמרי אמת, על מה שמברכים את אבי הבן, כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. שסדר חינוך הבן הוא, תורה ומעשים טובים ואחר כך חופה, ולמה מקדימים כאן חופה למעשים טובים, ופירש שמה שאומרים מעשים טובים, הכוונה על ברית מילה, וכמבואר במדרש אצל משה רבינו, ותרא אותו כי טוב. מלמד שנולד מהול, הרי ש-טוב מרמז על מילה, וזה מה שמברכים את אבי הבן, כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה. שזהו היסוד של עם ישראל, ולחופה. והיינו שיתחתן ויוליד בנים, ואחר כך ולמעשים טובים. ויעשה לבניו ברית. וכאמור, שכשמקיימים מצוה אחת מזכירים שימשיכו עם המצוה:
פרשת כי תצא פרק כב ו'
כי יקרא קן צפור לפניך. הלכה, תינוק שנולד כשהוא מהול, מהו שיהא מותר למול אותו דיש לומר כיון שאין לו ערלה אין חיוב למולו. כך שנו חכמים, תינוק שנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני בריתו של אברהם שעל ידי דם המילה נכנס התינוק לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ומנין אתה למד, מן התורה שנאמר (בראשית יז) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. שאפילו הנימול כבר, ימול לשם מצוה. דבר אחר, המול ימול. אל תהי קורא בו אלא שתי מילות, מילה ופריעה, רבי לוי אמר, המול ימול. מכאן למוהל צריך שיהא מהול, דכתיב המול ימול. אמר ר' יודן בן פזי, מה כתיב בצפורה אשת משה, (שמות ד) אז אמרה חתן דמים וגו'. למילה אין כתיב כאן, אלא, למולות. שתי מילות, מכאן למילה ומכאן לפריעה. ולמה התינוק נימול לשמונה ימים, שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו, וכשם שרחמיו של הקדוש ברוך הוא על האדם כך רחמיו על הבהמה, מנין שנאמר (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה וגו'. ולא עוד אלא שאמר הקדוש ברוך הוא (ויקרא כב) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. וכשם שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות, מנין שנאמר, כי יקרא קן צפור לפניך וגו': (מדרש רבה פרשה ו)
פרשת וזאת הברכה פרק לג א'
וזאת הברכה אשר ברך משה. המדרש הביא באיזה זכות זבה משה רבינו לברך את ישראל, ומונה כמה דברים וביניהם, וזאת הברכה. זה שאמר הכתוב (משלי לא), רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. דבר אחר, אברהם אומר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ולשבים, אמר לו משה, אני נתעלתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים ואני הייתי זן בני אדם מהולים, ולא עוד אלא אתה היית זן בישוב ואני הייתי זן במדבר. אין הפירוש שאברהם אבינו אמר כן, אלא המשמעות, שהפסוק מדבר כאילו היו הם מדברים: (מדרש רבה פרשה יא)
פרשת האזינו פרק לב א'
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. איתא במדרש (ילקוט שמעוני רמז תתקמב) מפני מה בישעיה (א) כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ. וכאן כתיב, האזינו השמים ותשמע הארץ. אלא, משה שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ, אמר, האזינו השמים. וישעיה שהיה קרוב לארץ ורחוק מהשמים, אמר, שמעי שמים והאזיני ארץ. עד כאן. בספר הקדוש עוללות אפרים כתב, שפסוק זה, מרמז על תורה ומילה שעליהם קיימים שמים וארץ, כמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובריתי היינו ברית תורה וברית מילה (עיין נדרים לב.) וזה שאמר, האזינו השמים ואדברה. רמז לברית תורה כמו דכתיב, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ותשמע הארץ אמרי פי. דא ברית מילה, כמו שכתוב, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. עד כאן דבריו.
ליצירת קשר
