כתבה: המוהל המעופף

הוא המוהל הרשמי של משרד החוץ. הוא היחיד שמסכים לחצות אוקיינוסים ולשהות בנקודות נידחות בכל הגלובוס, גם בימי חגים ומועדים, על מנת להביא לכך שעוד ילד יהודי ייכנס לבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ■ "אלה מסעי" המוהל ר' שמשון אייזנברג מירושלים המבקר במסגרת עבודתו בבתי חב"ד רבים ברחבי העולם ומתרשם מפעילות חובקת העולם של השלוחים ■ הכתבה מתפרסת בעיתון 'בקהילה' ■ לסיפור המלא
יעקב רייניץ

"זה קרה השנה בחודש טבת. יום אחד קיבלתי טלפון. הדובר מעברו השני של הקו אומר לי: ר' שמשון, תארוז חפצים. ביום ראשון הבא יש לך ברית בגואה שבהודו. גם אני, כמי שכבר ערך בריתות, כמעט בכל נקודה בגלובוס, התרגשתי. את שמה של העיר גואה שמעתי זה מכבר, לאו דווקא בהקשרים חיוביים, אבל מימיי לא דרכתי על אדמתה.

"ביום חמישי עליתי על מטוס לעבר הודו. נחתי בבוקר יום שישי ואת השבת עשיתי בבומביי, בבית חב"ד המקומי בראשות הרב גבריאל הולצברג, איש מדהים ומיוחד. מיד עם אור בוקר של יום ראשון שמנו את פעמינו לכיוון שדה התעופה ומשם טסנו כשעה עד גואה, שבה הייתה אמורה להתקיים הברית.

"לאחר שנחתנו בגואה, נסעתי יחד עם השליח הח"בדי עוד כשעה עד שהגענו למקום היעד. הגענו קצת באיחור וכל הקהל כבר חיכה לנו בחוץ על הדשא כשהם קצרי סבלנות. המארחים דחקו בי לערוך את הברית, כי הם כבר רצו להתחיל את הסעודה. רק כשהתיישבנו לסעודת המצווה ושמעתי את בקשתו המפורשת של השליח מהקהל שנכח במקום, קלטתי איפה אני נמצא.

"השליח ביקש בקשה פשוטה: קהל נכבד, בשעת הסעודה אל תעשנו. מהר מאוד הבנתי שכוונתו לא הייתה לעישון סיגריות".

מישראל לאזרבייג'ן בפעם הראשונה

אני יושב בסלון ביתו של המוהל החסידי, הרב שמשון אייזנברג, במרכז ירושלים ומתאמץ להדביק את הקצב שבו יוצאים מפיו צרורות של סיפורים מדהימים על הבריתות שהספיק לערוך בכל רחבי הגלובוס.

אלמלא אלבומי התמונות שבידיו, הייתי פוטר אותו במנוד ראש. אבל התמונות, השוות יותר מאלף מילים, כמאמר הקלישאה, מהוות הוכחה ניצחת לעובדה הבסיסית. כמעט בכל נקודה בעולם כבר הספיק הרב אייזנברג למול ילדי ישראל ביום השמיני ללידתם.

עבור מרבית קוראי 'בקהילה' מדובר בעניין של מה בכך. יהודי שמתגורר בריכוז חרדי ונולד לו בן, מרים טלפון למוהל השכונתי או המשפחתי, מעדכן אותו באשר למועד ברית המילה וכעת הוא נפנה לכל יתר הסידורים שנותרו לו. איתור של מוהל ירא ושלם הופך למשימה של ממש שעה שמדובר בברית מילה לתינוק יהודי, בנקודה שמרוחקת אלפי קילומטרים ממקום מושבם של יהודים.

גם אם נצא מנקודת הנחה שבמשך ימות השנה, ניתן למצוא מוהלים שיטריחו עצמם למרחקים ניכרים כדי למול את ילדי ישראל, האתגר נעשה קשה שבעתיים שעה שברית המילה חלה ביומו הראשון של חג הפסח, ביום הושענא רבה או בכל חג אחר.
כמה מוהלים אתם מכירים שיהיו מוכנים לעזוב את בני משפחתם בעיצומם של החגים, לטוס אלפי קילומטרים רק כדי למול ילד יהודי, אי שם ביפן או באזרבייג'ן? בדיוק למטרה זו הקדיש עצמו הרב שמשון אייזנברג. הוא מוכן ומזומן לכל קריאה. אם על הפרק יש ברית מילה לילד יהודי, הוא בהיכון. עדכנו את סוכן הנסיעות שלו שהכרטיס מוכן, והרב אייזנברג כבר בדרך לנתב"ג.

"האמת היא", הוא פותח בניסיון להסביר כיצד הפך 'משוגע לדבר', "שעד לפני שש שנים כלל לא ידעתי באיזה יד מחזיקים את סכין המילה. יום אחד פוגש אותי הרב מרדכי אשר קופרמן ושואל אותי, אם אני רוצה ללמוד מילה. אמרתי, למה לא. אתה מוזמן, נענה הרב קופרמן. אני נוסע עכשיו ללוד לברית מילה. נסעתי יחד אתו ללוד לברית. הייתה זו הפעם הראשונה בה עקבתי מקרוב אחר ברית מילה".

עם הזמן למד אייזנברג בצורה יסודית את מלאכת המילה והפך למוהל מומחה. כיום ידיו מלאות בעבודה וכמעט בכל יום יש לו בריתות בכל רחבי הארץ. התפנית בחייו התרחשה לפני כארבע שנים.

"היה זה", הוא משחזר, "כמה ימים לפני חג הפסח. התקשרו אליי מארגון 'ברית יוסף יצחק' ואמרו לי כי הם מחפשים אחר מוהל שיסכים לנסוע לאזרבייג'ן על מנת למול שם ילד. הם סיפרו שפנו לעשרות מוהלים ואיש לא הסכים לעזוב את ביתו בחג. ראיתי בכך סוג של 'מצווה שאי אפשר לעשותה על-ידי אחרים' והסכמתי במקום.

"טסתי לאזרבייג'ן ושהיתי שם שלושה ימים. בבואי למקום, התרגשתי לגלות כי היהודים המקומיים התלהבו מאוד לנוכח הופעת מוהל בעירם. התלהבותם מצאה לה ביטוי מעשי ומרגש. במשך ימי שהותי, במקום מלתי עוד שלושים ילדים שלא נימולו עד אז".

במהלך השיחה עמו, אני הולך ומתוודע לשמות של ערים, כפרים נידחים ונקודות יישוב שגם כעת אני מתקשה בהיגוי הנכון של שמם. איים ומדינות נידחות שכף רגלו של יהודי כמעט ואינה דורכת בהם.

מסתבר שאין מקום שבו לא מתעורר הניצוץ היהודי המבקש שלא לנתק את קשר הנצח שבין העם היהודי לבין בוראו. וכשהניצוץ הזה ניצת, ושמו של המוהל הירושלמי שמצודתו פרושה על פני כל הגלובוס, נישא, מתגמדים כל מרחקי האוקיינוסים לטובת הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו של עוד ילד יהודי בעתו ובזמנו.

מבית השגרירות לשדה התעופה

במרוצת השנים הפך אייזנברג למוהל הרשמי של משרד החוץ. אנשי משרד החוץ האחראים על הקשר עם הקהילות הנידחות כבר מכירים על-פה את מספר הטלפון שלו.

בכל הזדמנות שבה אחד מעובדי השגרירויות השונות, הקונסול או השגריר בעצמו, מבקש לדאוג למוהל שימול את בנו, הפנייה הראשונה היא לאייזנברג.

כמה זמן חולף מהרגע שבו אתה מקבל את הטלפון מחו"ל עד שאתה מתייצב בשדה התעופה?

"עקרונית, תמיד מעדכנים אותי מיד עם לידת התינוק. כך יש לי מספר ימים להתארגן. אבל לפעמים נוצר מצב שבקושי יש לי זמן לנשום. פעם קיבלתי טלפון מקזחסטן. ביקשו ממני לנסוע מיד לתל-אביב כדי לקבל ויזה בשגרירות, הייתי בטוח שאני נוסע לקבל ויזה וחוזר לירושלים והטיסה תהיה ביום אחר.

לקחתי מונית לשגרירות. ואז, באמצע הדרך, מודיעים לי: הברית מחר ומבניין השגרירות אתה נוסע מיידית לנתב"ג. הייתי בלי שום חפצים אישיים. הוריתי אפוא לנהג המונית לשוב לירושלים, ארגנתי במהירות את התיק שלי ויצאתי שוב לשגרירות שממנה נסעתי לשדה התעופה. הייתה זו ההתראה הקצרה ביותר שקיבלתי.

אני שואל אותו האם קרה לו פעם שעד שהגיע ל'חור' נידח, הסתבר שהתינוק צהוב ואין אפשרות לערוך את הברית במועדה.

"מקרה כזה ממש עוד לא קרה לי", מרגיע אייזנברג, "אבל הייתה פעם אחת שבה נסעתי לאלסקה לברית של אחד מעובדי השגרירות. הברית אמורה הייתה להתקיים ביום הראשון של חג הפסח. בערב החג, נעמדו כל בני המשפחה לסדרת תמונות, כדי שלא לצלם בחג. ואז, תוך כדי ההמולה, ביררתי לתומי מספר פרטים ונודע לי כי הילד נולד בניתוח קיסרי ובמקרה זה אין מלים ביום-טוב. כל הטרחה שלי הייתה לשווא. זהו מקרה נדיר. בדרך כלל, אני מברר את כל הפרטים הנחוצים לפני שאני עולה למטוס".

התופעה ששבה על עצמה בכל אחד מהמקומות הנידחים אליהם מכתת הרב אייזנברג את רגליו היא התפעלותם הרבה של יהודים הרואים, לראשונה, לנגד עיניהם יהודי חרדי שהטריח עצמו ממרחקים כדי למול ילד יהודי. לא מעטים מהם, חרף היותם מבוגרים, פונים אליו בבקשה שימול אותם.

בהקשר זה, הוא נזכר בסיפור מרגש שחווה בסן-פטרבורג. "ערב לפני צאתי חזרה ארצה, הגיע אליי ילד בגיל שבע ובפנים נוהרות משמחה לוחש לי: כבוד הרב, אתה מל אותי ברגע זה. ניסתי לצנן את התלהבותו והסברתי לו כי בלילה אין מלים. בכל זאת, רציתי להבין את פשר התרגשותו. והוא סיפר לי".

"ההורים שלי", סיפר הילד, "אף פעם לא הסכימו למול אותי. אני מבקש מהם זמן רב שיסכימו למול אותי והם לא מוכנים לשמוע על כך בשום פנים ואופן. היום, כשהגעת לכאן, ביקשתי שוב רשות מאמא שלי והיא הסכימה. אני מאוד חושש שאם לא תמול אותי עכשיו, אמי עלולה להתחרט".

מצווה גוררת מצווה, קבעו חז"ל. הרב אייזנברג רואה בעיניו את מוחשיות הקביעה הזאת. "לפני כשנה", הוא נזכר, "הייתי בחנוכה בברית ביפן. לאחר הברית, פנה אליי רב הקהילה, אברך חסידי לכל דבר, ולחש על אוזני, בפסח תהיה פה שוב. תמהתי לפשר ההזמנה המוקדמת הזו והוא הסביר לי כי רעייתו אמורה ללדת ימים ספורים לפני פסח וכי אם יהיה זה בן, הברית תתקיים בפסח. 'איני מאמין שיהיה מוהל שמוהל יסכים לבוא הנה בחג. אני כבר עכשיו רוצה לשריין אצלך מקום. אל תיסע בפסח לשום מקום אחר. אתה בא ליפן', אמר הרב. כך באמת אירע. הברית נערכה ביום השני של חג הפסח ואני הייתי המוהל".

לא היה זה המקרה היחיד בו עם תום מעמד ברית מילה, קיבל אייזנברג הזמנה לברית הבאה. "פעם הייתי מוהל בברית בתאילנד. הברית, לבן אחד מבכירי העובדים, נערכה בבניין השגרירות. לאחר הברית קורא לי הקונסול הראשי לחדרו ואומר לי: רשום לפניך בלוח, ב–14 לחודש הבא יש לך ברית מילה בסינגפור. הקונסול הסביר כי תאריך הלידה שאמורה להיות בניתוח כבר נקבע ולכן הוא כבר מעדכן אותי בקשר לתאריך של הברית.

"רשמתי לעצמי את התאריך והקונסול אמר לי שממשרד החוץ יהיו אתי בקשר. בערב פסח, התקשרו אליי ממשרד החוץ וביקשו ממני לבוא ולקחת את כרטיס הטיסה לקראת ברית בסינגפור שאמורה לחול, ביום ראשון, ערב שביעי של פסח.
"בחול המועד, ביום חמישי, טסתי לתאילנד. הגעתי לשם ביום שישי. את השבת עשיתי בבית חב"ד המקומי וביום ראשון טסתי במשך שעתיים לסינגפור וערכתי את הברית".

מיפן לווינה ומשם לריגא

סיפור רודף סיפור. וברית רודפת ברית.

"שנה אחת", שח ר' שמשון, "הייתי ב'יום-טוב הראשון של חג', בסוכות, ביפן. התכנון המקורי שלי היה שבימים הבאים של החג, לאחר שני הימים הראשונים אשהה בבית אחותי המתגוררת בווינה. אבל מיד עם בואי לווינה, התקשרו אליי ואמרו לי: ר' שמשון, אנחנו מחפשים אותך בנרות. מחר יש ברית בריגה ואין לנו מוהל שיכול לנסוע לשם. אתה המוהל הכי קרוב. גם אם הייתה לי מחשבה על מנוחה בימים האחרונים של החג, התכנית נגוזה. נסעתי לריגה וחזרתי בערב שמחת תורה".

אפרופו שמחת תורה, הוא נזכר בשמחת-תורה שאותו, לדבריו, לא ישכח. זה היה לפני שנתיים, בבנגקוק שבתאילנד. לאחד מעובדי משרד החוץ, נולד בן והמוהל שמל את כל בניו הקודמים הודיע כי מפאת העיתוי הבעייתי, ברית בהושענא רבה, לא יוכל להגיע. אשתו של אותו עובד יהודי כבר הציעה לדחות את הברית לתאריך אחר. בשלב זה הוכנס הרב אייזנברג לתמונה והוא, כמובן, טס לתאילנד לברית המילה.

"היות והברית נערכה בהושענא רבה, כבר לא הייתה לי אפשרות לנסוע לשום מקום אחר ונשארתי לחגוג את שמחת תורה בתאילנד. בחיים שלי עוד לא ראיתי שמחת-תורה כמו זה שראיתי באותה שנה.

"היו שם מאות יהודים ישראלים, חילונים גמורים, שהגיעו לשמוח עם התורה. בניצוחם של שליחי חב"ד, והרב נחמיה וילהלם בראשם, הם רקדו במשך שעות רבות עם ספרי התורה. לאחר שעות של ריקודים הם פשוט נפלו ארצה שדודים. אז קלטתי מה גדול כוחה של פעילות חב"ד בתפוצות.

"ואכן, הייתי כבר ברוב המדינות בעולם. המכנה המשותף לכל המדינות הללו הוא מסירותם המופלאה של שלוחי חב"ד. עד שאתה לא רואה את זה במו עיניך, אינך קולט את מסירותם של אותם שלוחים למען הפצת היהדות. רוב השלוחים שומרים אתי על קשר אישי וכשיש להם ברית מילה בתאריך לא שגרתי הם מעדכנים אותי ואני מגיע אליהם".

אגב השיחה, הוא נזכר ביהודי ששח לפני אחד משליחי חב"ד במדינה רחוקה, כי חברו אמר לו שהבאת מוהל למדינה כמו תאילנד כרוכה בממון רב, שכן המוהל דורש על כך תוספת תשלום ניכרת. הלה כבר גמר אומר לשכור רופא מקומי, גוי, שימול את בנו. "השליח הצליח לשכנע אותו להזמין אותי לברית בהבהירו שמלבד כרטיס הטיסה, איני לוקח לעצמי ולו שקל אחד. אותו אדם היה עובד אל-על והצליח להשיג כרטיס זול במיוחד. כך זכה עוד ילד יהודי להיכנס לבריתו של אברהם אבינו".

זיכרונותיו של 'המוהל המעופף', לא פוסחים על חוויות מיוחדות שחווה בין שמים וארץ. כזו היא מנה כשרה שפתח, להפתעתו, בעיצומם של אחד מימי הפסח, בדרך לאי-שם, כשלנגד עיניו הקרועות מתדהמה נגלתה לחמנייה טרייה. או רגע מיוחד שבו, כבר נעלו את דלתות המטוס, ובאופן בלתי שגרתי, פתחו אותן שוב בפני המוהל שהגיע ברגע שאחרי האחרון.

"ברור לי שהיה זה אך ורק בזכות היותי שליח לדבר מצווה. סייעתא דשמיא מלווה אותי על כל צעד ושעל", הוא מסכם. ולי לא נותר אלא לדפדף באלבומי התמונות ולגלות כי גם בנקודות הנידחות ביותר בקצווי תבל, נצח ישראל לא ישקר.

הוסף תגובה חדשה

Filtered HTML

  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.

Plain text

  • No HTML tags allowed.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Gmap