תיקון בריתות ליהודי אירן

טעות לעולם חוזרת

מקרים שונים של גילוי טעיות חוזרות ונשנות בבריתות מילה בקהילות שונות, הובילו לגילוי "מוהלים" שאינם יודעים את המלאכה והטעו עדה שלימה.

כך למשל התוועדות י"ב תמוז שגרתית בבת ים בשנת תשע"ג, עוררה את אחד המשתתפים, בן לקהילת יוצאי שיראז, פרס – לגשת לרב ירון ולבקש בדיקה, משום שלדבריו נולד מהול אך רוצה לוודא זאת. בדיקה מהירה גררה בעקבותיה ברית מילה. בעקבות הברית פנה אל הרב ירון אחיו של הנימול ועד מהרה נערכה ברית נוספת. בעקבות הברית הזאת הגיעו אל הרב ירון שלושה אחים נוספים מאותה המשפחה, ו… נכון. שתי בריתות מילה נוספות נערכו זמן קצר לאחר מכן.

כעבור זמן לא רב הגיע אל הרב ירון רב הקהילה הפרסית באחת הערים, יהודי מכובד ונשוא פנים בן שישים וארבע, וביקש להיבדק משום חשש שמקנן בו לגבי פריעת מילתו. בדיקה העלתה שהרב זקוק ל… ברית מילה. לא רק לפריעה אלא למילת העורלה.

בעקבות כל המקרים הללו נחשפה טעות הלכתית קבועה של שני מוהלים מפרס, אב ובנו, שמלו חלק גדול מבני העדה שלא כהלכה.

חיפש מים ומצא ברית מילה

יוסי פרטיאלי, בן שלושים וחמש, הוא יליד טהרן שבאירן. מספר ימים לפני ראש השנה תשע"ד, הוא נכנס לתומו לחצר בית כנסת בכדי לשתות כוס מים. הוא שאל צעיר שנקרה בדרכו אם יוכל לשתות כוס מים. הלה הגיש לו את מבוקשו ואגב כך שאלו לארץ מוצאו. מתוך נימוס השיב יוסי כי נולד באירן, טהרן. לשמע התשובה, השתנו פניו של הצעיר והוא ביקש לשוחח עם יוסי למשך מספר רגעים. יוסי הסכים והשניים נכנסו לתוך בית הכנסת. שם, סיפר לו הצעיר כי לאחרונה נתגלה כי חלק מהיהודים יוצאי אירן נימולו שלא כהלכה, על ידי מוהלים שעשו מלאכתם שלא כראוי. הלה הוסיף והסביר ליוסי את חשיבותה הרבה של מילה כהלכתה.

יוסי המבולבל חשב כי הצעיר חומד לצון, אך הלה התגלה כרציני עד מאוד. מהר מאוד הובא למקום מוהל. יוסי נבדק ולתדהמתו נמצא ערל… המוהל הסביר לו כי עליו למול עצמו במהירות האפשרית, שכן כל יום שיהודי עובר כשהוא אינו נימול הוא מבטל את מצוות המילה ועונשו כרת. ברור מהיר אצל מספר רבנים גילה ליוסי שהמוהל צודק ועליו לעשות כדבריו.

יוסי החליט להיכנס בריתו של אברהם אבינו בהקדם האפשרי, ולהגיע ליום הקדוש כשהוא נימול כהלכה. הוא הזמין את הרב נטף להשתתף בברית המילה ולשמש כסנדק. במועד שנקבע הגיע הרב, ויוסי הוכנס אל חדר הניתוח. בהרדמה חלקית וללא כל כאבים הוא נכנס בבריתו של אברהם אבינו. כשבירך "שהחיינו" חש מאושר על תיקונה של ברית המילה – הצינור המקשר בינו לבין בוראו.

דהנה אם כי מצות מילה, הוא מהמצות היותר חשובות שבידינו אשר מעולם מסרו אבותינו נפשם עליה כמו שאמרו חז"ל (גיטין נ"ז) כי עליך הורגנו כל היום, זו מילה, והוא המצוה שקיבלנו אותה בשמחה כמו שדרשו חז"ל שבת ק"ל ע"א מקרא דשש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, ועדיין אנו עושין אותה בשמחה, וישראל קדושים רוצים לקיים מצוה זו על צד היותר טוב, מכל מקום נכשלים בזה כמה פעמים בלא ידעו ונעלם, במוהלים שאינם מהוגנים, וכמו שהרעיש בהקדמת ספר אות שלום וז"ל, דבעוה"ר המורים והמוהלים מרובים והיודעים מועטים במצוה הקדושה והחמורה הלז, ותהי זאת לפוקה ולמכשול בכמה בני ישראל, וכמו שכתבתי בפנים סימן רס"ד ס"ק י"ז, [וזה לשונו שם] רבת העזובה הוא במצוה זו, דעל פי רוב המוהל לא ידע ולא הרגיש כלל לידע על בוריה לא מיניה ולו מקצתיה, בפרט ההלכות לא למד בזה כלל, ומחזיק את עצמו למוהל מומחה, כן הוא כמעט בכולם, ולאשר מתיירא שלא יחתוך לתוך הגיד ושלא יוכל לעצור הדם ח"ו וכיוצא, כי יודע בעצמו חסרון ידיעתו ואי בקיאותו בזה, על חותך מעט מזעיר וכו', ולזה בודאי צריכין ליזהר ולהזהיר כאשר הזהירו כבר גדולי זמנינו והקודמים ז"ל כי רבה המכשלה בזה, וכאשר כתבתי הוא על ידי המוהלים המקלקלים ורוצים אחר כך לתקן מעשיהם בחלקלקות שפתותיהם, וכאשר יקרה אחד מאבי הילדים אשר יראת אלקים עוד נוגע בלבבו, וישאלום בהיות הנער בערך בן שנה או יותר, ורואה שאינו נימול כהוגן, אזי ישיבום עס וועט זיך אויס וואקסען, וכיוצא בזה יפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו, והוא באמת יוגדל לערל על ידי זה, ואיזה מן אנו ואמרו כבר הורה